כשהבכור שלי נולד, הייתי בטוחה שאני יודעת מה צריך לעשות.

הייתי אמא טרייה, עם מקצוע משמעותי בחינוך המיוחד, וגישה של "אני לא אוותר על עצמי. אחרי שלושה חודשים אני חוזרת לעבודה".

כי ככה לימדו אותנו, נכון? שאישה חזקה היא אישה שיוצאת לעבוד, שלא עוצרת את החיים, שלא נותנת לאמהות "לבלוע" אותה.

אז אמא שלי עזרה לנו, הייתה סבתא נוכחת ואוהבת, ואחרי שנה הכנסנו את הילד לגן.

אבל הלב שלי לא היה שקט.

הוצאנו אותו אחרי חצי שנה, ואני עזבתי את העבודה ונשארתי איתו בבית.

לא כי “נשברתי” – אלא כי הקשבתי ללב.

ניסיתי במקביל להקים עסק קטן – אבל עם תינוק בבית, זה פשוט לא היה ריאלי.

כל תחושת המימוש העצמי שהייתי רגילה לה – פתאום לא הייתה שם, והיה בי קונפליקט:

אני אוהבת להיות עם הילד שלי, אבל אני גם רוצה ליצור, לתרום, להרגיש שאני "מממשת את עצמי".

הרגשתי לפעמים תלושה, לא מספיק טובה, לא מספיק "מצליחה".

בגיל שנתיים הוא נכנס שוב לגן, ואני חזרתי לעבודה המוכרת והאהובה – חינוך מיוחד.

מקצוע מלא סיפוק, מלא לב.

אבל מהר מאוד הבנתי – זה פשוט לא מסתדר עם חיים משפחתיים.

העבודה מסביב לשעון, ימים ארוכים, והתחושה שאני לא באמת עם המשפחה שלי.

ואז… הגיעו הבנות שלי, אחת אחרי השנייה.

עם ארבל כבר הייתי אמא אחרת – רגועה יותר, ברורה יותר.

הבנתי שהנקה מלאה היא מתנה, שהשנים הראשונות הן לא "שנים שאפשר להעביר מהר",

והבנתי שלא בא לי לשים תינוקת בת 3 חודשים במעון.

אז נשארתי.

וגם כשנוהר נולדה – נשארתי.

5.5 שנים הייתי בבית עם הילדים.

יצרנו, שיחקנו, חקרנו את הטבע, בילינו יחד, בנינו את המשפחה שלנו.

את רוב המשחקים המצאתי בעצמי –

מתוך הניסיון שצברתי בטיפול בעזרת בעלי חיים, בטיפול התנהגותי, ומתוך חיבור טבעי ואימהי לצרכים של הילדים שלי

.זה היה מסע.

לא קל.

אבל מלא בכל כך הרבה אור.

היו ימים של קושי אמיתי.

היו תקופות שהרגשתי לא מספיק.

שפחדתי שאני עושה טעות.

שחיפשתי עבודה רק כי הערעור מבפנים כבר היה גדול מדי.

כי היו תגובות מהסביבה, עקיצות, מבטים.

אבל כל פעם חזרתי לעצמי.

והזכרתי לעצמי:

אני לא בורחת מעצמי – אני בונה חיים.

והיום, כשהבנות בגן, ויש לי סוף סוף גם זמן לעצמי – החלטתי להקים את DYANS.

המותג שלי.

הבית החדש שלי.

עסק שנולד מתוך כל השנים של אמהות טוטאלית.

שבא להזכיר לכל מי שצריך – שהמשפחה היא לא "אילוץ", היא עוגן.

שאפשר ליצור, לבנות ולהגשים גם מתוך הבית, לא רק מחוץ לו.

בהתחלה עשיתי מיתוגים לאירועים ולעסקים קטנים.

אבל לפני חודשיים, התבהר לי לגמרי הכיוון:

קידוש הערך המשפחתי.

זה מה שאני רוצה להביא לעולם.

בעזרת מוצרים, קלפים, ספרים, משחקים – עם מילים שמרפאות, שמחזקות, שמקרבות.

מתוך החיים האמיתיים. מתוך כאב ואהבה.

אני גאה במשפחה שלי – באחדות שצמחה כאן לאט, מתוך אינספור רגעים קטנים של השקעה, ויתור ובחירה מחודשת כל יום.אני גאה בילדים היצירתיים שלי.

ואני גאה בעצמי – ששרדתי את כל זה.

שנשארתי כשכולם אמרו לי ללכת.

ושמצאתי דרך לחזור – בתנאים שלי.

אז אם את קוראת את זה – ואת בבית, או בעבודה, או בין לבין:

זכרי – את חזקה, פשוט כי את בוחרת בעצמך.

גם אם את אמא במשרה מלאה.

גם אם את קרייריסטית.

גם אם את שתיהן.

ואם קשה לך – דעי שהקושי עובר.

והתוצאה?

ילדים בטוחים, מחוברים, אהובים.

ולב שלם שלך – שיידע שעשית כל מה שיכולת.

וזה שווה הכל.